Flora Raanana
Solo exhibition at the gallery for Israeli art at the Tivon memorial center, 2025
Curator: Michal Shachnai
Full curatorial text
Plants have accompanied human culture since its very beginning. The domestication of plants for food made possible the development of agriculture, which in turn gave rise to the urban society we live in today. What we call “nature” has been interwoven with human culture for thousands of years. I perceive nature and culture as a single entity, a liminal space, an in-between zone where the boundaries between these worlds blur. When I began working on this project, I felt the need to deepen my understanding of the plant world, both scientifically and in the ways it manifests in art. I took a course in botany while researching modes of plant representation beyond botanical illustration and photography. This exploration introduced me to new techniques, which I have since explored in my own practice. I collect plants at different stages of their life cycles: seeds and buds, blossoms in their prime, or wrinkled and wilted. They embody an infinite diversity of forms, both between species and within the many manifestations of a single plant. I embed these forms within transparent geometric structures made of epoxy resin. The resin captures and preserves the plant, yet also alters it, sometimes changing its color. I also create lumen prints: solar photograms on photographic paper. The sun’s radiation burns the plants’ shapes and textures onto the paper, while the paper’s chemistry reveals a rich range of tones, even as the flower itself disintegrates in the process. Through ongoing research and experimentation, I continue to uncover new aspects of the plant world and to create a renewed encounter between nature and culture. I seek the moment when the organic, the chemical, and the light converge - preserving the form, the beauty, and the fleeting instant of the plant’s decay.
פלורה רעננה, תערוכת יחידה בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה טבעון, 2025
אוצרת: מיכל שכנאי
לטקסט האוצרותי המלא
צמחים מלווים את התרבות שלנו מאז ראשיתה. תירבות הצמחים למאכל הוא שאִפשר את פיתוח החקלאות, שהצמיחה את החברה האורבנית בה אנו חיים. כבר במצרים העתיקה, ביוון וברומי נוצרו מסורות של התקשטות בפרחים ומתן פרחים. ברבות הדורות למד המין האנושי לתרבת פרחים, כפי שתירבת את צמחי המאכל וחיות הבית. הפרחים היפים שאני מוצאת בחצרות הבתים בעיר הפרוורית שלי התפתחו ותורבתו ברובם ביבשות אחרות, ועברו מסע ארוך בטרם הגיעו הנה; אפילו הצבר הישראלי הוא יליד מקסיקו. מה שאנו מכנים "טבע" שזור בתרבות האנושית במשך אלפי שנים. אני רואה את הטבע/תרבות כמקשה אחת – מרחב לימינלי, אזור ביניים שבו שני העולמות מתערבבים ונפגשים, וזהו המרחב שאני מבקשת לחקור יופיים של הפרחים מושך אותנו כיום כפי שמשך את הדורות שלפנינו. השימוש בפרחים באמנות הוא מעין מלכודת דבש של יופי, אך מעבר לכך הם נושאים רבדים תרבותיים מורכבים. בציורי הוָאניטס, למשל, הם מעמתים את היופי והחיות עם נוכחותו המתמדת של הקץ. לאורך ההיסטוריה הפכו פרחים גם לסימנים ולסמלים, ובתקופות מסוימות אף לשפה בפני עצמה. הצמחים שאני אוספת מצויים בשלבי חיים שונים – כזרע או ניצן, כפרח בשיא כוחו, ולעיתים כשהוא קמוט ונובל. ביניהם מתקיים מגוון צורני אינסופי, הן בין המינים השונים והן בין מופעים שונים של אותו צמח. כשהתחלתי לעבוד על הפרויקט, חשתי צורך להעמיק את היכרותי עם עולם הצומח, הן במובן המדעי והן באופנים בהם הוא מופיע באמנות. למדתי קורס בוטניקה, ובמקביל חקרתי את דרכי הייצוג של הצמחים באמנות מעבר לאיור בוטני וצילום. כך נחשפתי לטכניקות חדשות והתנסיתי בהן בעצמי. בעבודתי, צורות הצומח מוטמעות בגופים גיאומטריים משרף אפוקסי שקוף. השרף לוכד ומשמר את הצמח, אך גם פוגע בו ולעיתים משנה את צבעו. אני יוצרת גם הדפסי לומן – פוטוגרמות באור השמש על נייר צילום, שבהן קרינת השמש צורבת את חותמם של הצמחים ואת מרקמם, והכימיה של הנייר חושפת סקאלת גוונים עשירה, בעוד שהפרח עצמו מתכלה בתהליך. לצד זאת אני יוצרת הדפסים בוטניים בטכניקה מסורתית של בישול וכבישה: קומפוזיציות של צמחים מונחות על הדף, ובתהליך ההדפס הטאנין שבצמח משאיר את חותמו על הנייר. כמו כן אני מצלמת, סורקת ומעבדת דימויים, מהם אני מרכיבה קומפוזיציות חדשות כחלק מן העולם שאני חוקרת. באופנים שונים אני מחפשת את הרגע בו מתלכדים האורגני, החומר הכימי והאור – ומשמרים את הצורה, את היופי ואת רגע הכליה של הצמח. הטכניקות השונות הן עבורי כמו כלים מוזיקליים בהרכב תזמורתי, שמהם אני מרכיבה בכל פעם מנגינה חדשה. זהו פרויקט מתמשך, שממשיך להתפתח ולפרוח.
