הקיום שלנו מתרחש בשני מישורים שלובים ונפרדים - החוויה הפנימית: התחושות, המחשבות, הרגשות. והעולם שבחוץ, שאנחנו קולטים אותו דרך החושים כנבדל מאתנו. החושים מסננים את מה שאנחנו קולטים - לכל חוש יש את האופן בו הוא קולט, ואת המגבלות שלו. העור לפעמים ידע לחוש מגע קל במקום מסוים בגוף ובמקום אחר לא. הראייה קולטת טווח מסוים של גלי אור, והעין מאפשרת חדות הבחנה מסוימת. כל חוש מוסיף רובד מסוים לחוויה הפנימית המצטברת, שמתקיימת לצד העולם שבחוץ. זהו נוף החושים – sensescape. החושים שלנו אינם מדויקים, ולעיתים משובשים. לעיתים אנחנו מרגישים שהם מכזיבים אותנו, ותמונת העולם קורסת, כפי שתיאר דקרט (דקרט, 2015)
הטכנולוגיה משמשת אותנו להרחבת החושים. בעזרתה אנחנו יכולים לחוות דברים שאינם בטווח החישה שלנו - דברים שרחוקים מאתנו, דברים קטנים מאוד, או דברים גדולים. אבל הטכנולוגיה אף היא לא אובייקטיבית. האופן בו היא בנויה מכתיב את מה שנקבל דרכה (פלוסר, 2014), וגם המנגנונים שלה כושלים לעיתים ואינם מספקים תמונה קוהרנטית.
דימוי זה נוצר מחיבור של הרבה דימויים ששימרו את הדימוי הכללי באופן מדויק, אבל בגלל אופן נפילת האור ואופן הצילום, נדמה לנו כי אנו מסתכלים על אובייקט קמור, בעוד שבמציאות מדובר על חור בצורת גליל ישר אשר משמש כפתח לחלון.
להמשך: אמת
קליפת מציאות
コメント