שכבות של מציאות

העבודה בשכבות שקופות של דימויים מצטברים מאפשרת ליצור פערים בין הדימוי הראשוני שאני מתחילה ממנו ובין הדימוי הסופי שסופח לתוכו עוד ועוד עולמות.

העבודה בשכבות מחוברת עבורי למושג "נוף החושים" - האופן שבו החוויה מצטברת שכבה אחר שכבה דרך החושים והזמן המצטבר, כך העבודה בשכבות של דימוי היא גם הצטברות של חוויה. בדימוי שכאן, מצטברים צללית העץ כפי שהיא נשקפת מאחת מהקומות - מבט מבפנים החוצה, ואליה מצטרף קיר פנימי של הבניין, שנראה כמו קיר חיצוני. את החלונות האטומים מחליפים ענני שקיעה ורודים שצולמו ממרפסת ביתי, ובתוכם השתקפויות נוספות של העץ. עולמות הפנים והחוץ נערמים זה על זה, כך שאי אפשר לקשור את הדימוי למציאות חיצונית ברורה. כל אחד מהדימויים הגדולים (החלון עם העץ וקיר הבטון) מורכב בעצמו ממספר רב של צילומים קטנים המרכיבים אותו. החיבור בין המרכיבים לרוב חלק, אבל יש מקומות שהוא יוצא לאור, ומשבש עוד את האחדות של הדימוי ויכולת הקריאה שלו.